​

 

בניית הזהות גם מצריכה היפרדות מסוימת מההורים. כיוון שבשביל למצוא את עצמי, על המתבגר להתרחק קצת מהמוכר והידוע. חלק מהמתבגרים מבטאים את הקשיים בהתנהגויות מוחצנות ולעיתים אף בועטות (ריבים רמים, אלימות, שימוש באלכוהול וסמים ועוד) וחלקם יתמודדו עם המורכבות על ידי התכנסות, מחשבות קשות ועד פגיעה והלקאה עצמית.
בני הנוער בגיל ההתבגרות מתמודדים עם מצבים מורכבים. עליהם למצוא עצמם בקבוצת החברים, להבין ולהתמודד עם ההתפתחות המינית המואצת ועם הזהות המינית, עליהם ללמוד, להתפתח ולהתחיל לחשוב מה עליהם לעשות בהמשך ועוד התלבטויות וקשיים. וכל זה בתוך מערך לא פשוט של יחסים בבית, בשל סגנון תקשורת שמתהווה מחדש וציפיות שונות. 
מורכב להביא מתבגר לחדר הטיפול. חלקם חשים שעולם המבוגרים זר להם והם לא יחושו ביטחון לשבת מול עוד אחד שכזה.. את זה, כבר יש להם בבית. אך ברגע שנוצר הקשר עם הדמות המטפלת, חווים המתבגרים אפשרות למרחב חדש לבדיקה. סוף סוף יש להם מול מי לבטא את כל המורכבות, הלבטים וסימני השאלה שהם חווים. התלבטויות שקשה לעשות מול החברים, שכן גם הם נמצאים באותה סערה לא מווסתת וכמובן גם מול ההורים לא פשוט לרובם לבטא את סימני השאלה בשל הפערים הרבים. לכן בטיפול, מבוגר משמעותי אחר פורש בפניהם קרקע בטוחה לבדיקה, להתגבשות ובעיקר מקום לקבלה עצמית בתוך הסערה.

 

בחדר הטיפולים יכול המתבגר להבין את מעשיו, את הבחירות בהם. הוא יכול להתבונן מעט ממרחק בחייו ולכן עשוי לשלוט בהם טוב יותר. שכן גיל ההתבגרות נחווה פעמים רבות כאילו הקרקע נשמטת מתחת לרגליו. המתבגרים חשים שהם אינם מכירים את עצמם, לא תמיד מבינים מה מפעיל אותם ולמה וגם התוצאות לכן, לא תמיד רצויות. חקירה של הרגשות וההתנהגויות, התבוננות בבחירות (הנשלטות ואלו שאינן כביכול) והכרות עמוקה יותר עם עצמם, מאפשרים למתבגרים לצלוח את משימת הגיל הזו, גיבוש זהות, בצורה טובה יותר.

ליווי והדרכת הורים

כחלק מהטיפול במתבגר אני עובדת גם עם ההורים (ולפעמים רק עם ההורים, כאשר אין הסכמה של המתבגר לטיפול). הורים למתבגרים חווים קשיים עצומים. הכעס מתגבר, חוסר האונים נוכח בכל המרחבים, הפחד לנוכח ההשתנות והדאגות האין סופיות. כל אלו דוחפים את ההורים להתנהגויות לא רצויות ולא מקדמות. כעס, ביקורת, שיפוטיות, נסיון להצבת גבולות (שלא באמת מסייע)

תהליך הליווי והדרכת ההורים תפקידו ליצר שביל ביניים, דרך אמצע לפיתוח שפה, תקשורת והבנה אחרת בין ההורים למתבגרים. בתהליך של הדרכת ההורים אנחנו לומדים להבין את התגובות שלנו, הופכים קשובים יותר לצרכי המתבגר שחי איתנו בבית, ובעיקר מקבלים כלים מותאמים אישית, להתפתחות הקשר עם המתבגר.
זהו תהליך הכרחי שכן לא רק המתבגר הוא "הבעיה". ההשתנות של כל המרקם המשפחתי, ההפיכה להורה למתבגר, התקשורת המורכבת, כל אלו ועוד הם משמעותיים על מנת להתבגר בהצלחה ביחד.
 

שנים רבות אני עובדת עם בני נוער. החל בעבודת רחוב עם בני נוער משוטטים בשכונות ובערים הגדולות, בהמשך ניהלתי את "הפוך על הפוך" מרכז מידע ויעוץ לנוער בדיזינגוף סנטר. לשם הגיעו בני נוער על כל הרצף. החל מהתלבטויות סביב בגרויות, אמצעי מניעה, וריבים בין חברים וכלה בבני נוער בורחים, משתמשים בסמים וכו.

לאחר מכן הקמתי וניהלתי את מרכז עדי, מרכז יום לנערות במצבי סיכון ומצוקה קשים. משם האהבה הגדולה שלי לנערות, שכמובן הצרכים שלהן שונים ומורכבים.

כיום אני עובדת במכון אופק, מכון שמטפל בבני נוער, צעירים ובכלל המתמודדים עם קשיים בויסות הרגשי (הנובעים גם מהפרעות אישיות גבולית ופוסט טראומה). מכון אופק מתמחה בעבודה על פי שיטת ה DBT טיפול דיאלקטי התנהגותי שפותח עבור הורים וילדיהם שסובלים מבעיות בויסות הרגשי. באופק אני מטפלת בבני נוער וצעירים מנחה הורים וכן מנחה קבוצה משותפת של הורים וילדיהם המתבגרים.

במקביל אני עובדת עם מתבגרים בקליניקה עצמאית וכן מדריכה צוותים של אנשי טיפול ברווחה, במסגרות בלתי פורמליות, בהוסטלים ובפנימיות של בני נוער.